לזכרו של גדי יקירנו שנפל בקרב על הגנת המולדת מפני מחבלים 1983-2002
חפש: |
בס"ד יום הזיכרון התשס"ז יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. זמן בו נפתחים הלבבות ולרגע אחד כולנו נמצאים שם במקום הנורא מכל, עם גדי שאיננו. וכל העיניים דומעות, אלה המספרות, אלה המאזינות ואלה השותקות. השארת הורים, שני אחים ואחות עם לב סדוק ומדמם, קמים מדי בוקר לעמל היום. מסביב כבר אביב, הכל פורח ואצלנו העצים בשבילי בית הקברות מוריקים. ארבע וחצי שנים כבר אינך עימנו, ארבע וחצי שנים שאנו מתרפקים על זיכרונות, על רגעים שחווינו איתך ולצידך. להיות אימא זה לחלום עליך גדי עוד בטרם נולדת זה ללדת אותך, להקים משפחה, להגשים חלום, לגעת באושר. להיות אם שכולה זה להלך על חבל דק שמפריד בין החיים איתך לחיים בלעדיך. אמהות זו הבחירה הטבעית שלנו, לקבל את ההגדרה של אם שכולה זו גזרה שנכפתה עלינו. בסיוטים הכי מפחידים שלי לא האמנתי שאומר דברים לזכרך. מאותו יום נורא של שכול צער ויגון של כאב צורב ומתמשך יום יום שעה שעה כאב שמפלח את הלב. גדי, התחנכת על אהבת האדם והמולדת, בחרת לשרת כלוחם לא הסתפקת בפחות, בימי שישי ובערבי חג אני רואה אותך עומד בפתח משפיל מבט, במדים וכמתה ירוקה מדיך מגוהצים בקפידה כפי שאהבת. אני מחכה שתיכנס, תחבק, תגיד שלום ותחייך את החיוך המקסים כמו תמיד, אך מתברר שזה חלום. גדי הבית נשאר מיותם. הבית שלנו שהיה שוקק חיים ושמחה - העצבות הקדרות והבכי שולטים בו היום. אמרו לי שהזמן יעשה את שלו, אמרו לי שהפצעים יגלידו אבל לא סיפרו לי שאין תרופה ללב המדמם. אמרו לי שאי אפשר להתלות בעבר ולהסתכל קדימה אבל לא ספרו לי שהאובדן לוקח גם את העתיד. אנו שבים אל ביתנו והוא חסר כל כך ואין בו נחמה ואין תרופה לגעגוע. הייתי רוצה למלא את משאלתך ולחיות כאחד האדם, הייתי רוצה להמיר את מודעות האבל ואת אתרי הזיכרון לזכרך במקומם לפרסם את עיטור האומץ והגבורה בעודך בחיים, הייתי רוצה להפסיק ללכת עם מסכת "עסקים כרגיל" העסקים לגמרי אינם כרגיל. הייתי רוצה עוד המון דברים גדולים וקטנים ועל כולם - הייתי רוצה אותך בחיים גדי!
צילה רחמים אמא של גדי ז"ל חזור |