לזכרו של גדי יקירנו שנפל בקרב על הגנת המולדת מפני מחבלים 1983-2002
חפש: |
בס"ד יום הזיכרון התשס"ז גדי היקר! אני קם כל לילה מסיוט מזוויע – ואתה מככב בו. אני חושב כל היום על המוות, על השכול, ועליך. איך הלכת מאיתנו, איך לא תשוב עוד לעולם. לעולם לא אשכח אותך, לעולם לא אשכח את השמש שתמיד הייתה בתוכך, את צחוקך המתגלגל, את החיוך הזה שתמיד היה מתנוסס על פניך. אתה חסר לי. עברו כבר ארבע וחצי שנים, וכל יום רק מעצים את תחושת האבדן, אין יום שבו אני לא חושב עליך, שלא עולה דמותך בראשי. כל פרט מזכיר לי אותך. ואני רוצה שתחזור, שתהיה כאן איתי. אולי לא יצא לי הרבה להגיד לך את זה אבל אני אוהב אותך, ולמרות כל המריבות הטיפשיות שהיו לנו, אתה בכל-זאת אחי היקר. לפעמים אני תופס את עצמי חושב על המוות, איך כואב לי שלקח אותך, ואז אני נזכר בפנים של אמא בהלוויה, איך בכתה והביטה בי ובשרה כי אנחנו תקוותה האחרונה. אני לא רוצה לגרום לה עוד כאב, אני ממשיך לחיות למענה. אני לא יודע מה בדיוק חשבת אז, כשהיית בקרב, חמש שניות לפני המוות ואני מקווה שחשבת קצת עליי. באמת ראית את חייך עוברים מול פניך? כי אם כן זה בטח היה מחזה יפה. חייך היו מושלמים, כך לפחות חשבתי אני. נכון שחסרים לך הרבה דברים להיות מאושר, אבל יאמר לזכותך שאתה היית יותר קרוב לאושר ממני. אני מסתכל על אנשים שצוחקים וממשיכים לחיות כאילו דבר לא קרה, איך הם מעיזים? הם לא יודעים? אולי עדיף שלא ידעו, הם לא צריכים. ואני – אני ממשיך כמו שרצית. כמעט. גדי, אני זוכר איך בערבי חג ושבתות היית יושב איתנו בשולחן, ממלא אותנו באור, אני זוכר איך כשהיית חוזר מהצבא, מיוזע, מניח את התיק על הרצפה ונותן חיבוק, אני זוכר שכשהייתי מבקש ממך משהו, היית עונה בפשטות "אין בעיה, תיקח" אבל יותר מכל אני זוכר – היה לי אח.
ניר רחמים אח של גדי הי"ד חזור |