לזכרו של גדי יקירנו שנפל בקרב על הגנת המולדת מפני מחבלים 1983-2002
חפש: |
בס"ד קהל קדוש! שוב אנו מתאספים לומר מספר משפטים על יקירנו, גדי. חלפו שש שנים של כאב, צער, יגון וגעגועים שלא מרפים. אנו משתדלים להמשיך ללכת בדרך שציוויתַ לנו בכך שהשארתַ לנו פנקס ובו חרוטה המילה - "אמונה". קשה, קשה ועדיין לא מעכלים את האובדן, את החסר, את העובדה שבגדיך המקופלים שבארון נשארו גם הם בלי תזוזה. לפעמים אני חוזרת מהעבודה ונכנסת לחדר שלך וחושבת לעצמי אולי אתה שם, ושוב נעצרת ומתעשתת. כמה דברים השתנו בחיינו מאז הלכת, גדי, האחים שלך בגרו בשש שנים אך הם גדלים בצל שלך, בכל מקום בבית נמצאות התמונות שלך. מדי פעם מדליקים לך נר באתר האינטרנט, כמה צובט לי כשאני נכנסת לאתר האינטרנט שנבנה לזכרך וקוראת את מה שהאחים שלך כותבים. לדוגמה: אבינתן כותב שהוא מחכה לך מאחורי הדלת שתבוא לשחק איתו. קשה לי לכתוב לך כי את הכאב והגעגוע איני יכולה להעלות על הדף. גדי יקירנו, בערב שבת הכסא שלך ריק, התמונות שלך שמחייכות אלינו מכל עבר. יש לי רק שאלה- טוב לך למעלה?! והיום, עוד יום של חושך עובר עלינו, המשפחה שוב יושבת ובוכה איך עזבת אותנו הורים, אחים, וחברים רבים. כולם מדברים רק עליך, איך קיבלת את עיטור האומץ על עוז רוחך והפכת לחלק ממורשת הלחימה של משמר הגבול. מדברים ומספרים על החיוך שעל פניך, גבר כזה בריא, כזה מקסים, כזה חזק. איך ביום אחד בהיר בני-עַוולה הכריעו אותך בקרב. יושבים כאן אנחנו עצובים ובוכים מול התמונה שעל הקיר עוד יום עובר פה בלעדיך ואיך אפשר לשכוח את החיוך שעל פניך? אח וחבר כזה נפלא ומקסים, אדם שרק איתו היה כיף לפתח שיחה. עומדים אנו ובוהים בתוך עצמנו מתי תצא מתוך התמונה שעל הקיר ותתחיל לצחוק,לאהוב בדיוק כמו שאתה רגיל. בסיום דברי, לבעלי ולילדים היקרים - מבקשת סליחה ומחילה על קוצר הרוח וחוסר הסבלנות. בקשה אחרונה יש לי לבורא עולם, תן לבני, גדי, להיות מליץ יושר לכל עם ישראל. אימא, צילה |